הקלטות מדיטציה

מחשבות, רגשות או תחושות עלולים לסחוף אותנו, לגרום לנו לאבד את הנוכחות, ולשכוח את עצמנו. המדיטציה יכולה לעזור לנו להתקרקע, להתחבר למה שנוכח ולזכור את עצמנו.

לפעמים, כדי שנוכל להתקרקע, עלינו לפתח קודם כל ראיה בהירה של מה שיש.

התקרקעות כחיבור לרגע הנוכחי.

תשומת לב, או Sati, הינה אחת האיכויות המרכזיות שאנחנו רוצים לפתח במדיטציה. ללא תשומת לב, לא נוכל לדעת מה נוכח כרגע בחוויה. תשומת הלב שמוצעת בתרגול הבודהיסטי חורגת מעבר להכרה פשוטה במה שיש. היא מעודדת אותנו להכיר במה שנוכח, עם "עיניים טובות"- ללא שיפוטיות, ללא התנגדות ומתוך סקרנות.

פירוש נוסף של Sati הוא היזכרות. היזכרות בעצמנו, בכך שאנחנו נמצאים כאן, עכשיו. היזכרות בכך שהחוויה שלנו תלויה במידה רבה בתפיסה המותנית שלנו. עלינו להזכיר זאת לעצמנו, שוב ושוב, עד שהדבר יהפך לאינסטינקט שחורג מעבר לזמנים שבהם אנו יושבים למדיטציה.

פיתוח קשב, ריכוז, חמלה, אהבה, שמחה, איזון, איסוף התודעה. אלה דוגמאות לכוונות שניתן לקבוע. במדיטציה אנחנו רוצים לפתח את היכולת להתכוונן, או לייצר כוונה. הכוונה היא הקו שמנחה אותנו, שמובילה אותנו כמדריכה אדיבה בתוך הסערה והכאוס. כאשר אנו נוטעים כוונה בתחילת המדיטציה, נוכל להזכר בה ככל שעולה הצורך, כדי לזכור מה הכיוון שאליו אנו שואפים.

פיתוח קשב, ריכוז, חמלה, אהבה, שמחה, איזון, איסוף התודעה. אלה דוגמאות לכוונות שניתן לקבוע. במדיטציה אנחנו רוצים לפתח את היכולת להתכוונן, או לייצר כוונה. הכוונה היא הקו שמנחה אותנו, שמובילה אותנו כמדריכה אדיבה בתוך הסערה והכאוס. כאשר אנו נוטעים כוונה בתחילת המדיטציה, נוכל להזכר בה ככל שעולה הצורך, כדי לזכור מה הכיוון שאליו אנו שואפים.

כיצד יש לנהוג בכאב שלנו? אם נדמה אותו לסלע כבד שמונח לפנינו- מה היינו עושים איתו? האם ניתן לנסות להסיר אותו בכח?
אולי יש פתרונות אחרים?

יש גורמים רבים שעלולים להקשות עלינו לשבת עם מה שיש. "מכשולים" או "אורחים" ( Pañca nīvaraṇāni) כאלה מחולקים על פי המסורת לחמש קטגוריות מרכזיות- אי נחת (תזזיתיות, אנרגיה גבוהה מדי), השתוקקות, שיעמום (עייפות, אנרגיה נמוכה מדי), סלידה, ספק. מכשולים אלה אינהרנטיים לתודעה שלנו. לכן, עלינו ללמוד לזהות אותם, וכיצד ניתן לתרגל גם לצדם.

ויפסנה (Vipassanā ), "ראייה חודרת". זה התרגול שמוצע כאן בהקלטות, ושמכוון לפיתוח של ראייה בהירה וברורה של מה שנוכח בחוויה שלנו. ראייה בהירה של מה שיש מאפשרת לנו להבין את טבע התופעות והחוויה, באופן ישיר, ובכך לפתח תובנות משחררות.

ההנחיה המרכזית שלנו במדיטציה. ללא מטרה, וללא ניסיון להשיג משהו. לשבת עם כוונה ברורה- להיות עם מה שיש, כאן, כרגע, בחוויה.

בכל פעם שתשומת הלב שלנו "נודדת" למחוזות אחרים, עלינו להחזיר אותה לחוויה הנוכחית, למה שיש כאן ועכשיו. איננו רוצים לעשות זאת בנוקשות ועם שיפוטיות. כאשר מצאנו את עצמנו הולכים לאיבוד, נוכל לדמיין את הקשב שלנו כגור כלבים מבולבל, שהלך למקום שאסור לו להיות בו. נרצה להחזיר אותו בחום ובעדינות, ולהתחיל את החקירה מחדש. שוב ושוב.

התודעה שלנו מושפעת מתנאים וסיבות, מה שיכול להוביל אותנו לחוויה של "מצבי תודעה" (Citta). לכל אחד יש את מצבי התודעה שמאפיינים אותו, ולכל מצב תודעה יש את האיכויות שמאפיינות אותו. במצב מסויים נהיה עסוקים במחשבות של השוואה, ברגש של נחיתות, ובתחושה של חולשה. במצב אחר נהיה עסוקים במחשבות על הטוב שיש לנו, ברגש של הכרת תודה, ובתחושה של רווחה בגוף. מהם מצבי התודעה שמאפיינים אותך? מי הכי דומיננטי?

לרב, מצבי התודעה נחלקים לשלוש קטגוריות מרכזיות- השתוקקות, סלידה ובלבול. כאשר אנו עסוקים במה שאין לנו והיינו רוצים שיהיה- אנו במצב של השתוקקות. כאשר אנו עוסקים במה שיש לנו והיינו מעדיפים שלא יהיה- אנו במצב של סלידה. כאשר איננו מבינים מה מתרחש ובמה אנו מתעסקים- אנו במצב של בלבול. לכל אחד מהמצבים יש את המחשבות, הרגשות והתחושות שנגזרות ממנו. כל קטגוריה מובילה לחוויה של סבל, מכיוון אחר. מה הקטגוריה שדומיננטית בחוויה שלך?

כמה חופש פנימי יש לנו?

מה ניתן לשינוי על פי רצוננו, ומה לא?

איך מתמודדים עם הדברים שהיינו רוצים לשנות, אך אין ביכלתנו לעשות כך?

מחשבות עלולות לגרום לנו לאבד את הקשר עם החוויה הנוכחית, ואת עצמנו. כיצד מאפיינים ומזהים אותן?

איך מתמודדים עם מחשבות לא נעימות? ומה עושים עם מחשבות נעימות? האם ניתן להתייחס למחשבות, ככלל, באופן אחר?

כאשר נוכחים אלמנטים לא נעימים בחוויה שלנו, האינסטינקט שלנו הוא לדחות אותם, להסיח את דעתנו מהם, או לנסות להעלים אותם. המיינד שלנו נוטה לתפוס אלמנטים אלה כבעיות שיש "לפתור". האם כך זה מוכרח להיות? האם ניתן לפתח גישה או יחס אחרים למה שאינו נעים לנו?

האם נרצה לקבל את הכל? האם יש איזון רצוי בין קבלה לבין אי-קבלה וחתירה לשינוי? מהו שינוי רצוי?

ניתן לחשוב על האישיות שלנו כעל אוסף כל ההרגלים והנטיות שלנו. זה כולל הרגלים התנהגותיים, כמו גם הרגלים מנטליים. האם ניתן לשנו את הרגלי המיינד?

Upekkhā. איפה אנחנו ממוקמים בציר שבים שינוי ויציבות? האם יש דבר יציב בחוויה שלנו?

האם ניתן לייצר עוגנים שמייצבים את התודעה שלנו כאשר אנו מצויים בחוסר יציבות? כיצד ניתן להחזיר את תחושת האיזון?

על פי המסורת הבודהיסטית, מעבר לחמשת החושים, גם המיינד מתפקד כחוש. המיינד קולט רשמים, זכרונות ומאורעות מנטליים. האם ניתן לנסות לווסת את הקלט החושי הזה?

Anicca. הכל חולף. כל היבט בחוויה שלנו. או שמא? מוזמנים לבחון במדיטציה בעצמכם- האם משהו נותר יציב לחלוטין, ללא שינוי?

אם הכל בהשתנות מתמדת, מה זה אומר עלינו ועל החוויה שלנו? האם זה מקור לסבל או דווקא לחופש?

הסבל שלנו נובע פעמים רבות מהיאחזות במה שאין לנו, שהיינו רוצים, בסלידה ממה שקיים ושהיינו רוצים שיחלוף. אם הכל ארעי, זמני, חולף- כיצד ניתן לגייס תובנה זאת לצורך הגדלת מידת החופש הפנימי?

Paṭiccasmuppāda. כל התופעות שאנו תופסים אינן עומדות בפני עצמן. אני חושב על משהו מסויים כי...אני מרגיש רגש מסויים כי...אני חש תחושה מסויימת כי... לכל תופעה יש סיבה, או תנאים ונסיבות, שמובילים לכך שתופיע בחוויתינו. כלומר, כל תופעה הינה תלויה. אם התנאים והנסיבות לא יתקיימו, גם התופעה לא תתקיים. כיצד ניתן לגייס תובנה זאת לצורך הגדלת מידת החופש הפנימי?